גנקאקו

Gankaku

岩鶴

עגור על סלע

למעשה הגנקאקו (GANKAKU) נקראת בשוטוקאן (SOTOKAN) – צ'ינטו (CHINTO),

מאסטר פונאקושי (FUNAKOSHI) מסביר בספרו שזהו שם עתיק ששייך לסגנון השוריי (SHOREI).

זוהי קאטה עתיקה מאוד ושם יוצרה לא נודע, אם כי הוכח שהיא לומדה על ידי מאסטר ק. מטסומרה (K. MATSUMARA) והיא מתורגלת בסגנונות השוטו-קאן (SHOTO-KAN) והשיטו-ריו (SHOTO-RYO) מאוחר יותר הקאטה "שופצה" והושלמה על ידי מאסטרים:

קיאטה (KYATAE) ויטוסו (ITOSU) והגרסה המאוחרת יותר אומצה על ידי: השוטו-קאן (SHOTO- KAN) המודרני.

האנבוסן (ENBUSEN) שייכת לקבוצת קאטות מסוימת עם קווים מאונכים ומאוזנים לעומת זאת הקייאטקה (KIYATAKE) היא אלכסונית והעיקר בה היא עמידת הסאגי-אשי-דאצ'י (SAGI- ASHI- DACHI).

בסגנון השוטו-קאן (SHOTO-KAN) הקאטה נקראת גנקאקו (GANKAKU) שפרושה –עגור על סלע, בגלל דמיונה לעגור המתגונן נגד אויביו בעומדו על סלע על רגל אחת.

הריכוז של העוצמה והשיווי משקל חשובים מאוד בכדי להתגבר על היריב, בעיקר שמרימים את הגוף על רגל אחת להתקפת נגד סימולטנית ביוקוגרי-אורקן (TOKOGERI-URAKEN).

בקאטה זו יש עוד טכניקות מתקדמות נוספות כגון: תפיסת יד היריב ומשיכתו למותן להתקפת נגד, הרמת הידיים לג'וג'י-אוקה (GUGI-UKE) ולסובב, בכדי לבצע הוצאת פרק מהמקום, משתמשים בכתף כמנוף, ועוד…

השוטו-קאן (SHOTO-KAN) כעת, הסאגי-אשי-דאצ'י (SAGI-ASHI – DACHI) הגנקאקו-דאצ'י (GANKAKU-DACHI) שונות.

בהיקיאשי (HIKIASHI) הראשון היא מבוצעת עם כף הרגל נגד פנים הברך של הרגל התומכת, לעומת זאת, בשני, גב כף הרגל הוא נגד החלק האחורי של הברך.