כל מה שלוחם באומנויות הלחימה צריך לדעת על "קיאיי" ואיך לבצע אותו
האם אפשר ללמד מישהו להיות בעל "רוח לחימה"?
שאלה מורכבת…
– יש אנשים שיגידו שאי אפשר ללמד כזה דבר – "זה חייב לבוא מבפנים".
– יש שיגידו שאין צורך ללמד "רוח לחימה" מכיוון שזהו "דבר טבעי".
– בנוסף לאלו, יש שיגידו שאפילו אסור לנו ללמד כזה דבר מכיוון שבחברה המודרנית אין לנו צורך בכך.
מה אתם חושבים על זה?
עם מנטליות שכזו אולי פשוט בואו נפסיק ללמד קרטה לחלוטין… שהרי "הגנה עצמית" זה גם משהו טבעי לחלוטין, כזה שאמור לבוא "מבפנים" ובטח שבחברה המודרנית שלנו אין לנו צורך בו…
נכון?
רק ש… שימו לב לבעיה הבאה:
אנו, בני האדם, בעלי חיים מורכבים כל כך שלפעמים אנו נאלצים ללמד את עצמנו אפילו את הדברים הבסיסיים ביותר הנחשבים ל"טבעיים".
אנחנו אפילו צריכים ללמד חלק מהאנשים כיצד לרוץ יחפים למרות שככה בכלל נולדו.
כלומר, אנחנו מלמדים את הילדים שלנו כיצד לצחצח שיניים למרות שלדחוף את היד לפה ולשפשף את השיניים אמור להיות דבר טבעי.
באותו אופן – מאמנים אישיים עושים המון כסף מללמד ספורטאים כיצד לרוץ, לבצע דד ליפט או סקוואט למרות שריצה, כריעה והרמת דברים הן 100 אחוז תנועות טבעיות.
ובקרטה, כמובן, אנחנו מלמדים באופן קבוע אנשים כיצד לטפח את "רוח הלחימה" שלהם – למרות שרוח לחימה והישרדות הם החוק הראשון של הטבע ואמורים להיות מולדים וטבועים בכל אחד כך שיבואו לנו באופן אוטומטי.
ובכן, הם לא.
החברה המודרנית שלנו הכניסה אותנו לתרדמת של ביטחון מתמיד דמוי דיסני שבה המאבק הגדול ביותר שלנו הוא האם להזמין בסטארבקס קפה הפוך, רגיל או נטול קפאין.
אבל תשמע מה אני אומר…
אם יש דבר אחד חשוב שהשנים שבהם טיילתי בעולם לימדו אותי, דרך הראיונות, האימונים, התחרויות, ההתבוננות באנשי הקרטה הטובים ביותר על פני כדור הארץ, זה חייב להיות זה – אנשי הקרטה הטובים ביותר ניחנים ברוח לחימה אימתנית בעלת ממדי ענק.
והרוח הזו, באופן חסר פשרות, מבטאת עצמה בתופעה אדירה אחת – הקיאי שלהם.
הדוג'ו הוא אחד המקומות היחידים ביומיום שבהם למבוגרים מותר, ואפילו מעודדים אותם – לצעוק הכי חזק שאפשר! נצלו את זה.
על פי כל זאת, לדעתי, הדרך המהירה ביותר ללמד "רוח לחימה" – כל אדם ובכל רמה – אפקטיבית בצורה קטלנית כמו שהיא פשוטה להפליא, היפוך היוצרות למעשה – היא ללמוד לבצע "קייאי". ולא רק ללמוד אותו, לחקור אותו! לצפות בו. לחשוב עליו. לתרגל אותו. ממש לגלות אותו.
ואז לתת לו לשנות אותך.
כי הקייאי לא רק גורם לגרון שלך להיות כואב… חשוב מכך, הוא נותן לך זינוק בעלייה שיכול להרים את רוח הלחימה שלך כמו ששום דבר אחר לא יכול. ובשבילי – זו המטרה והערך האמתיים של ה"קייאי":
מעיין מבחן לקמוס (הנייר הזה שבודק את רמת הph.) לרוח הלחימה שלך!
אבל כמובן, יש גם אומנות בתוך ה"קייאי" ואפילו מעט מדע.
יחד עם הדברים האלו, בואו נדבר על כמה דברים שכל קראטה-קה צריך לדעת על ה"קייאי":
קודם כל, מה זה "קיאיי" בדיוק?
הכי בפשטות – קייאי היא הצעקה שאתה שומע ברוב אומנויות הלחימה מן המזרח הרחוק.
למרות שאנשים רבים חושבים שפירוש המילה "קייאי" הוא "קריאת קרב" או "צעקה נמרצת", האמת למעשה מעט שונה. מבט מהיר בקאנג'י (סימניות יפניות) המרכיבות את המילה אמור לתת לנו רמז לגבי מה המושג באמת אומר:
– קי = אנרגיה
– איי = הצטרפות
במילים אחרות הקיאיי הוא ההתכנסות של האנרגיה שלך.
פשוט עד כדי כך.
שום דבר מסתורי או קסום.
לכן, כאשר אתה צועק קיאיי. אתה לא רק צועק, אלא חשוב מכך, אתה מכווץ ומשלח שחרור מהיר של האנרגיה האצורה בך.
(כמובן שקיים דיון חם בקהילת אומנויות הלחימה בכל עניין אנרגיית ה"קי, צ'י". רוב המתעסקים בכך מרחפים להם על איזה ענן ורוד. במאמר אחר אסביר מהו "צ'י" בפועל.)
אז מתי עלינו להשתמש בקיאיי אם כן?
השתמש ב"קיאיי" כאשר:
- כאשר ברצונך לתעל את האנרגיה שלך.
- כאשר אתה רוצה לבעוט בתחת של הרוח לחימה שלך כדי להזניק אותה קדימה.
- כאשר אתה תוקף או מתמודד עם יריב.
- כאשר אתה עושה קאטה.
- כאשר אתה רוצה להציג את הכוח שלך.- כאשר אתה צריך לנשום.
- כאשר אתה רוצה להבהיל את היריב שלך.
- כאשר הכלב של השכן שלך מקיא על השטיח הפרסי החדש שלך בפעם השלישית ברציפות! (הערה: כדאי להפסיק לצעוק כאשר השוטרים מגיעים).
די פשוט למען האמת
אז איך בדיוק יש לבצע קיאיי נכון?
ובכן יש בזה יותר מאשר מסתם צעקות.
שים לב לדבר הבא:
הנה איך לעשות קיאיי לא רע, חבר.
– פתח את ידיך.
– שים את הידיים לציידי הגוף, כאשר אתה עומד כמובן.
– דחוף בחוזקה את רכסי הידיים שלך (החלל שבין האגודל לאצבע המורה) אל תוך ציידי הבטן, מתחת לצלעות.
– ועכשיו תשתעל.
– (כן כן, שמעת אותי)
– השתעל שוב.
– מרגיש את זה? אלו היו שרירי ה"קיאיי" שלך.
– מזל טוב!
הלחץ התוך בטני הזה שאתה חווה בידיים שלך הוא בדיוק המקום שממנו צריך להגיע הקיאיי.
(בדיוק – לא מהגרון שלך!)
עם זאת, בשלב הזה אתה רק נותן לגוף שלך לעבוד בתת מודע. השלב הבא יהיה לבצע זאת באופן מודע, בעקבות החלטה (עם צעקה במקום עם שיעול), ולאחר מכן בשילוב יחד עם טכניקה.
שלושת הצעדים הללו ידועים כ"שין – גי – טאי" (מחשבה, טכניקה, גוף) ויחד הם מייצגים דבק חזק מאוד שמחזיק את הקיאיי שלך ביחד.
רוח לחימה.
עכשיו בואו נהדוף שלוש תהיות נפוצות בנוגע לקיאיי:
הראשונה:
"אני חושב שהקיאיי הוא די טיפשי. האם אני באמת צריך לצעוק רק כדי "לגלות מחדש" את רוח הלחימה שלי?"
תשובה קצרה: כן.
תשובה ארוכה: כן. כן. כן. כן. כן. כן.
יותר סביר, אתה כנראה פשוט פוחד להיראות טיפשי. אבל היחידים שנראים מטופשים בדוג'ו הם אלו שלא צורחים. כמו כן, גם אם אתה חושב שהקיאיי הוא "טיפשי" אין לזלזל בערכו של הפלצבו.
שאלה שנייה:
"אני לא מצליח למצוא את ה"קיאיי" שלי. איך הוא אמור להישמע?
תארו לעצמכם את הצליל האפל של רעם מתגלגל כשלפתע ברק מכה מטה באכזריות.
עכשיו נסו להעתיק את הצליל הזה!
אנשים רבים מנסים לבטא את המילה קיאיי עם השפתיים ולא יודעים שזה רק שמו של המונח – לא הדבר האמתי שעלייך לצעוק.
אז איך צריך להישמע קיאיי גדול?
זה 110% אישי.
חלק צועקים "איייי!", יש שצועקים "יא!", כמה צועקים "אווו!". אבל הצליל שיוצא מהפה שלך הוא רק משני.
הדגש הוא קודם כל על הנשימה ועל רוח הלחימה.
השאלה האחרונה:
"אבל ג'סי-סאן, אני ביישן מדי. אני לא יכול לצעוק!"
ביישן? אוי, באמת…
אם מישהו היה מחזיק אקדח צמוד לראש שלך ואומר לך לצרוח בכל הכוח היית צורח בלי למצמץ אפילו.
אז תשתמש בדימוי הזה.
תניח.
לזה.
אתה לא ביישן.
אתה פשוט לא מספיק חדור מוטיבציה בשביל זה.
