להיות הורה תומך של לוחם במסלול הכשרת לוחמים
עצות מעשיות לחיזוק הלוחם
תארו לעצמכם את האימה:
- אתם מסיעים את הילדים שלכם לשיעורי הקרטה, לתחרויות ולמחנות אימונים במשך שנים.
- אתם מוציאים טונות של כסף על חליפות, חגורות, דרגות וציוד.
- אתם משקיע שעות על שעות כדי לדחוף ללא הרף את הילדים שלכם אל קצה גבול היכולת.
ואז, יום אחד…
זבנג!
הם פורשים.
פשוט ככה…
אתם שבורי לב, ממש בתדהמה מוחלטת. "למה?!?!" אתם שואלים את עצמכם.
אתם מנסים לדבר איתם. מנסים לשכנע אותם להמשיך. אתם אומרים להם שהם הגיעו רחוק מדי בשביל להפסיק עכשיו, "תן לזה עוד סיכוי, ילד!".
אבל שום דבר לא עובד…
כשילד מקבל החלטה מסוימת, באמת שאין הרבה דברים שאתם יכולים לעשות בנוגע לזה.
אז…
באופן די טבעי, אתם מתחילים להאשים את עצמכם.
"מה עשיתי לא בסדר? למה זה קרה? אני לא הורה מספיק טוב? שלחתי אותו למאמנים הכי טובים, קניתי לו את הציוד האיכותי ביותר, רכשתי לו את ה…
דיי.
פשוט דיי עם זה.
בואו אגיד לכם מה עשיתם לא בסדר –
נהייתם מהופנטים ומרותקים כל כך בנוגע לביצועים, תהילה, תוצאות ללא רבב, גאווה, הצלחה ועבודה קשה, ששכחתם מה באמת חשוב.
הנאה
עכשיו תחזרו אחריי בקול:
הילדים שלי הם לא אמצעי להגשים את החלומות הלא ממומשים שלי
הבנתם את זה?
תראו…
במהלך שנותיי כמורה לקראטה וכמאמן, שגדל בעצמו במשפחת אומנויות הלחימה, ראיתי יותר מדי ילדים כישרוניים נסחטים מכל טיפת התלהבות שלהם על ידי הורים בעלי כוונות טובות שלא ביודעין השתמשו בילדיהם כלבנים אנושיות במשחק ניפוץ לבנים בדרכם אל היכל התהילה להורים של כל הזמנים.
וזה הופך לי את הבטן מבפנים.
אם ההצלחה של הילדים שלכם – בין אם בקרטה, בהוקי, באוניברסיטה או בכדורגל – היא רק עוד סמל סטטוס בשבילכם, אז אתם צריכים להתחיל להתכונן לברקים ולרעמים שיתרחשו ברגע שבו הם יתבגרו מספיק בשביל להבין את זה.
אבל אל תדאגו…
עדיין נשארה תקווה…
על פי מחקר פסיכולוגי, ישנם ביטויים שתוכלו להגיד לילדיכם אשר מוכחים מדעית כמעוררי ומשמרי מוטיבציה ואשר יכולים להפוך את ילדיכם לסופר שמחים בנוגע לביצועים שלהם – וזה לא משנה אם הם מנגנים על פסנתר, זורקים כדורים, או מכסחים בקרבות ילדים אחרים.
שלושת המשפטים הראשונים שאבות/אימהות יכולים להגיד לילדיהם שלהם כשהם מתאמנים או מתחרים הם:
לפני האימון/תחרות
- "תהנה!".
- "תעשה את המיטב האפשרי".
- "אני אוהב/ת אותך".
לאחר האימון/תחרות
- "נהנית?".
- "אני גאה בך".
- "אני אוהב/ת אותך".
אבל חכו.
זה נהיה אפילו טוב יותר…
מאמני העילית ב.א. בראון ו-ר. מילר ערכו מחקר שנמשך שלושה עשורים, שבו שאלו ספורטאים מצליחים בקולג' מה אמרו להם הוריהם בזמן שעסקו בפעילות ספורטיבית בילדותם שגרם להם להרגיש הכי טוב עם עצמם.
נחשו מה הייתה התשובה מס' 1 שלהם?
ביטוי פשוט המורכב מחמש מילות קסם:
"אני אוהב לצפות בך מתאמן"
זה הכל.
לא שום דבר גרנדיוזי כמו "אתה אלוף", או מייאש כמו "תתאמץ יותר מזה". אפילו לא משפטי תמיכה כביכול כמו -"הנה כמה דברים שאתה יכול לשפר".
רק…
"אני אוהב לצפות בך מתאמן"
פשוט, אלגנטי ומלא בעוצמה.
הביטוי בעל חמש המילים הזה, הורי קרטה יקרים, הוא המפתח להבטחת ההנאה של הילדים שלכם מאימוני הקרטה במשך שנים רבות, כשעל הדרך הם יזכו בדרגות, חגורות, שבחים גביעים והישגים כתוצר לוואי טבעי – ולא כמטרות.
הדבר היחידי שהילדים שלכם באמת רוצים מכם זה את מלוא תשומת הלב שלכם ואת האישור שלכם שהם בסדר בכל מצב ומצב.
אז תנו להם את זה.
תגידו להם: "אני אוהב לצפות בך מתאמן"
מאחר והם אוהבים אתכם בחזרה, כל השאר כבר ייקרה מעצמו.
גדולה היא לא דבר שאפשר לכפות על אף אחד.
היא צומחת מהשמחה שבתרגול ובאימון.
יש לילדים שלכם מאמנים טובים שעושים את העבודה שלהם נאמנה.
אז תאמנו פחות ותאהבו יותר.
